תל אביב

אמש היה טקס קבלת תעודות בוגרת הדרכת הורים.
למען האמת, שכחתי ממנו.
הטקס נקבע מזמן, ובהכירי אותי הכנסתי אותו ליומן מבעוד מועד.
ואז החלפתי מכשיר טלפון, כך שהיומן איכשהו נמחק מהטלפון והטקס נמחק מזכרוני.
תירוצים. שכחתי שיש טקס. בכלל חשבתי שהוא ביוני. אין לי באמת סיבה, אז בואו נסכים שפשוט שכחתי.
מזל שאיילה זכרה, עדכנה והיתה חלק מהגורמים שגרמו לי להגיע למרות זאת, גם אם באיחור.

כשחזרצי הביתה איילת כבר היתה בבית, מבואסת מביטול מפגש חברתי שהיה חשוב לה.
אז הצעתי לה להצטרף אלי להליכה.
האדרנלין מהמפגש עם חברות ותיקות בטקס עוד פעם בי והאנרגיה היתה צריכה לצאת איכשהו, אז הליכה.
נדרש מעט שכנוע – החיילת היתה עייפה מדי – אבל ההבנה שההליכה תועיל לה ניצחה, אז יצאנו.
הלכנו שעה וחמש דקות בסך הכל.
דיברנו בעמוקים וברדודים, דיברנו בלוגיסטיקות ובשיחות נפש, ובעיקר השקטנו את הגעגוע של הביחד שלנו.
היה נהדר.

הבוקר, שישי, קבעתי עם אמבר. קצת שוק הכרמל, והרבה בילוי משותף.
גיליתי – בורת תל אביב שכמוני – שהשוק גובל בנחלת בנימין, אז נכנסנו גם לשם.
בסיבוב הראשון לא רכשנו דבר.
בשני נתקלתי בשני אמנים שכבר הכרתי: אדר גולדפרב שהכין לי מכשפה מסכו״ם ישן, ושרה מרקוסון שבאותו יום עם אדר רכשתי ממנה מכשפה מחוטי תיל.
כזאת אני – חובבת מכשפות.
את אדר איתגרתי בבקשה למכשפה נוספת, ועם שרה קשקשתי על תליית המכשפות. היא ממש שמחה לאות איך תליתי אותן בבית.
בין לבין פגשתי גם את דניאלה רוגרי. אם אתם לא מכירים אותה – אני מאוד ממליצה. היא אמנית עץ גראונה. היו לה בדוכן שעון שמש מתוחכם, משחקי חשיבה מעניינים ובאופן כללי וייב של אישה מעניינת.
כן, גם ממנה רכשתי מכשפה.

היום עבר בנעימים. נעמה לי חברתה של אמבר, נעמה לי תל אביב. הראשון צפוי, השני נדיר.
אולי זה הגיל, אולי סתם מצב הרוח הקיומי העכשווי, אבל אני מתחילה לחבב את העיר הזאת.
בערך.