שבת, יום שמחת תורה.
בשש וחצי בבוקר נשמעה אזעקה.
זה מוזר, חשבתי. לרוב יש איזה טריגר. הודעה. מתיחות.
הפעם לא היה כלום. להיפך. אירחנו ערב קודם, ערב חג, התחלנו לחשוב על החזרה לשגרה מהחגים.
ופתאום – אזעקה.
בזמן שישבנו בממד, ואחרי שבדקנו שהבכורה בטוב, הנוכחי בדק חדשות.
מימדי הזוועה עוד לא התגלו לנו.
חדירת מחבלים לישובים בעוטף, אבל הפעם זה אחרת.
הפעם זה שונה.
אני עוקבת בטוויטר (כןכן, רשת x) אחרי מישהו שגר בשדרות. הוא סיפר, תוך כדי תנועה, שהוא בממד עם המשפחה.
אנחנו רואים את התמונות ולא מאמינים.
כמות בלתי נתפסת של מחבלים.
כמות בלתי נתפסת של הרוגים, נעדרים, פצועים, חטופים, גופות לא מזוהות.
אני כותבת את זה כשאנחנו כבר כמעט 3 שבועות לתוך הלחימה. כמעט 3 שבועות אחרי השבת השחורה ההיא.
כרגע יש עוד 280 גופות לא מזוהות, 1500 נרצחים ו-222 חטופים.
מספרים, נכון? יש להם יכולת להיות רק מספרים.
כל כך קל לכתוב אותם.
זה רק מספר, לא?
לא.
זה לא רק מספר.
כי מאחורי כל מספר כזה יש אדם, נפש, עולם.
מאחורי כל מספר כזה יש חיים, רגעים, שמחות וכאב.
כמה כאב.
אני לא יכולה לראות את הכאב.
לא מסוגלת לראות סרטונים, תמונות.
אבל זה מחלחל.
זה מגיע אלי גם אם אני לא רוצה.
מספיק להקשיב לאדם מוערך שמתראיין.
מספיק לראות שבריר תמונה.
זה בלתי נתפס.
עריפת ראים, התעללות בגופות, אינוס נשים ורצח ברוטאלי של תינוקות.
בא לי להקיא.
בא לי להציל את כולם.
בא לי לבעוט, לבכות, להאשים. ואין לי את מי.
לא באמת.
אין לי את מי להאשים ברוע הזה.
במעשים שנועדו לפגוע רק לשם הפגיעה.
רק בגלל מוצא אתני, דת, מיקום גאוגרפי.
אני לא מדברת על אחראיים לשמירה על הגבולות, לאחראים על ניתוב כספים וכוחות למקומות אחרים, אופורטוניסטים יותר.
על זה כבר יתן הדין.
אני מתכוונת לרוע הצרוף הזה.
איך אדם – בן אדם! – יכול להיות כל כך…
חסר לב. חסר כבוד לאדם אחר.
הרי אם אני לוקחת את הסיטואציה עצמה, אני חושבת שלהרוג מישהו זה לא כזה קל. לא בנשק חם. לערוף ראש זה לא פשוט. צריך לדעת איך. צריך כח מסויים. צריך סכין מסויימת.
והם עשו את זה. לא לאחד, לא לשניים.
אלה לא לוחמי חופש איסלמיים.
אלה שטופי מח, חסרי בינה, עדר ההולך כעיוור אחרי מה שאמרו לו שנכון.
קצת כמו ביביסטים, אבל בכמה שלבים מעל.
בא לי להקיא.
3 שבועות ללחימה וכל מה שאני רוצה זה שיחזירו את הלוחמים, ושיעשו צעדים נכונים להפסיק את כל הסכסוך המיותר הזה.
כל מה שאני רוצה זה שנפסיק לספור מתים.
ה-7 לאוקטובר 2023
שתף מאמר 
אולי תרצו לקרוא גם
