מלינקה

ביום בו מלינקה מתה תכננתי לחזור מהעבודה מוקדם, ולא בגללה.
ביום בו מלינקה מתה, חזרתי הביתה מוקדם יותר מהמוקדם המתוכנן, והבטתי באימה בגוף חסר החיים שלה.
איל הוא זה שהיה בבית והזעיק אותי, אבל בין ההזדעקות להגעה, בעשרים הדקות האלה, היא כבר לא היתה איתנו.
לא היה אפשרי להציל אותה, כך אמר לי הוטרינר. זה לא היה משנה אם היינו מזעיקים אותו באותו זמן.
הלב שלה הפסיק לפעום והנפש שלה נפרדה מהגוף.

כשחזרתי הביתה, ליטפתי אותה. הורדתי לה את הקונוס שהקיף את צווארה בחודשים האחרונים, ולראש שלה לא היתה כל תגובה.
לא ניעור, לא מבט תודה, אפילו לא תנועת אוזן קטנה.
ליטפתי אותה, וראיתי את המבט הריק בעיניה מלאות ההבעה בדרך כלל והרגשתי את הגוף החלול מנשמה.
זאת לא מלינקה, חשבתי לעצמי.
זה רק הכיסוי הפיזי שהיה למי שהיא היתה.

כשתהקשרתי שוב לוטרינר, היה ברור שזה רק למטרה אחת – מה עושים עכשיו.
הוטרינר קישר אותי עם אדם שזה חלק מתפקידו – לאסוף ולקבור גופות של חיות בית.
2100 ש״ח לקבורה עם מצבה, 700 ש״ח לשריפה ו-600 ש״ח לקבר אחים.
המחשבה שמלינקה תהיה קבורה בקשר אחים החרידה אותי בשני רבדים:
האחד, שיש דבר כזה. אני יכולה לדמיין בור עצום ובו אלפי עצמות של בעלי חיים, בני משפחה לא אנושיים, פשוט מונחים שם.
השני, המחשבה שמלינקה תתפוס שטח במותה. כמו שלא הייתי רוצה להיקבר ולתפוס שטח במותי, כך לא רציתי את הדבר עבור מלינקה.
שריפה, אמרתי, שילמתי והאיש הגיע.

הוא היה רגיש, מכבד, נעים.
הוא הגיע עם עגלה, ובתוכה ניילון אטום וכפפות.
בעדינות הוא אסף את מלינקה, שלא היתה כלפה קטנה, לתוך השקית, סגר את השקית היטב, ויצא.
כשהדלת נסגרה אחריו התפרקתי.

מלינקה.
הכלבה הכי אצילית שיצא לי להכיר.
כלבה שנהגה לכעוס עלי בכל פעם שהקונוס חזר לצווארה, מה שלא הפריע לה לשוטט לנו בין הרגליים במטבח, בציפיה לאיזה ירק שיפול מהשמיים.
כלבה שכאשר ילדים ברחוב רצו ללטף, נהגה להתיישב ולתת להם לעשות בה כרצונם.
מלינקה אהבה ליטופים אבל בניגוד לחברתה לבית, לא דרשה את הפינוק.
היה לה פאסון.

מלינקה נפטרה בחמישי בצהריים.
זה קרה כמה שעות לפני ערב פאזלים – ארוע שקורה אחת לשנה – מה שהביא אותנו למצב בו היינו עטופים במשפחה אוהבת, שהכירה גם היא את מלינקה שלנו.
התזמון של מלינקה אפשר לנו להיות עם אנשים והסחות דעת, ואז לחזור הביתה לסופש חסר תכניות, כך שיש לנו זמן לעכל את המצב החדש, הלא מוכר, של לחיות עם כלבה אחת במקום עם שתיים.
וזה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי.

אהבנו אותך, מלינקה. מקווים שהיינו טובים אליך כמו שאת היית עבורנו.