Skip to content
דף הבית » בלוג » שווארמה

שווארמה

שווארמה

למה זה בכלל חשוב לי כל כך לספר את הסיפור של ההתערבות ההיא?
אולי כי זה סיפור מצחיק.
אולי יש בו איזו הרגשה חמימה של ״תראו, גם לי קורים דברים מעניינים״ או של חמימות כזאת שנוצרת ע״י הרגשה שיש משהו שאני שייכת אליו, אפילו רצויה בו.
אולי.
העובדה היא שזה סיפור שקרה באמת ומתדפק על אצבעותי, מת לצאת כבר.
אז הנה הוא, מונח לפניכם:
כשמכולה מלאה בסחורה יוצאת מכל קצווי עולם לים, יש מעט מאוד דברים מלבד הים עצמו שיעצרו אותה מלהגיע אל יעדה בזמן, ויש לנו, המחכים לתכולתה, מעט מאוד שליטה על תאריך ההגעה הנ״ל.
מכולה אחת כזאת הכילה מוצר שהמפעל היה חייב להמשך היצור, כך שחיכינו לה בקוצר רוח.
מנהל היצור, נקרא לו ק׳ נחה, ביקש להתערב איתי על התאריך הנ״ל.
אתה מבין שזאת התערבות טפשית, כן?
את מתערבת או מה?

אני נוטה להפסיד בהתערבויות, ולכן לרוב לא מתערבת. הפעם, מאחר ואן לאף אחד מהצדדים שום שליטה, ומאחר וכבר קיבלתי הודעה על התאריך הצפוי, הרגשתי שכבודי לא ירמס אם אפסיד. לא מאוד, בכל אופן. אז הסכמתי.
על מה מתערבים?
שישיית בירות, הוא אמר.
אני לא שותה אלכוהול, אמרתי.
אז מה את רוצה?
שווארמה. (הייתי רעבה באותו זמן. לא עושים התערבויות על בטן ריקה)

כל זה קרה שבועיים לפני צפי ההגעה.
באחד הימים שאלתי את ק׳ נחה איזה בירות הוא אוהב.
למה, הגיעה?
לא, עניתי. רק רציתי לדעת.
ביום אחר קראתי לו להתייעצות. זה קורה לא מעט במהלך העבודה השוטפת מתוקף תפקידי שנינו.
הוא התקרב ואני ביקשתי שיתקרב עוד, כלוחשת סוד, ואז הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי:
בלי כרוב ובלי טחינה.
הוא לקח צעד אחורנית, חיוך מאיים לפרוץ, ושאל: הגיעה?
לא, עניתי. רק מעדכנת אותך.
ההתנהלות הזאת נמשכה לאורך כל השבועיים.
הטרלות קטנות, תזכורות בלתי פוסקות ובעיקר הצקות.
אני לא אוהבת להפסיד בהתערבות.

במשרד לא הפסיקו לומר לי שהוא לא אדם שמשלם את חובות ההתערבויות שלו.
שהוא חייב כבר שתי שישיות בירה לשני גורמים שונים.
שבהצלחה שיהיה לי.
לרוב אני מפסידה בהתערבויות, אמרתי, אבל מנסיוני כבת רביעית מתוך חמישה, כשהתערבויות היו חלק בלתי נפרד מחיי היום יום, למדתי איך לגרום לצד השני לשלם את הפסדו, עד שכבר ניצחתי.
בהצלחה, אמרו לי שוב, מבט סקפטי בעיניהם.

בהגיע היום והמכולה אכן הגיעה בתאריך הנכון, חגגתי את נצחוני.
אל תביא לי שווארמה היום. אני יוצאת מוקדם, אמרתי לו.
למחרת הסתבר שהלך לחפש לי שווארמה משום שהתקשר אלי ואמר:
אין כאן פיתות, רק חלות ופראנה.
מה?, עניתי. מי אוכל שווארמה בפיתה? ומי לעזאזל מגיש אחת בלחם?
אז מה את רוצה? הוא שאל, עייף.
לאפה, כמובן. הדרך היחידה הנכונה.

למחרת בצהריים הגיע שליח. ברעש גדול ליווה אותו ק׳ נחה, נכנס למשרד, ושאל:
מי זאת רחל ???????
אני, מורגלת באיש, ובשליחים, הצבעתי, לקחתי את השקית המהבילה, ואמרתי יפה תודה.
צריך לדעת גם איך לנצח.
לאחר כמה ימים אני שומעת שיחה בין ק׳ נחה לבין אחת העובדות.
אבל איך היא הצליחה לגרום לך לקנות לה בסוף?, הוא נשאל.
ק׳ נחה, קולט שאני בהקשבה, כפף את אצבעותיו כאילו אחזו כדור, הצמיד אותן לצווארו ואמר: פה! פה היא ישבה לי!

וככה מנצחים בהתערבות.


שתף מאמר
אולי תרצו לקרוא גם
The Butterfly Button
דילוג לתוכן