Skip to content
דף הבית » בלוג » המנוח ואני

המנוח ואני

המנוח ואני

כשבכורתי נולדה חיפשתי ספר להורות. רציתי את הדרך שלנו להורות, וחיפשתי דרכים למצוא אותה.
האימהות (שלו ושלי) המליצו על הספר של דוקטור ספוק, אבל מאחר ומר ספוק היה עתיק גם במונחים שלי, ומבחינתי כל סיבה להיכנס לחנות ספרים היא סיבה טובה, ניגשתי לחנות הספרים הקרובה. בחנות, באופן מפתיע, לא מצאתי המוני ספרי הורות. היה שם את הספר האדום ההוא על הריון ולידה, ספרים על תזונת  ילדים, ובין לבין התחבא לו ספר שנקרא "ילדים: האתגר" של דרייקורס.
הספר סיקרן אותי. בעברי עבדתי במעון ילדים ולמרות שבאותו זמן עשיתי את צעדיי הראשונים בתעשיה, עולם הילדים והחינוך תמיד קסם לי.
אז רכשתי.
רכשתי גם את ההוא על התזונה, שיהיה (וגם כי ספרים, כמו קרמבו, לוקחים בזוגות, אבל זה כבר לפוסט נפרד).
בערב, כשהצלחתי להתפנות לקריאה – הישג בפני עצמו כאמא צעירה למרות תולעת הספרים שהייתי – עף לי הראש. הדוגמאות היו ארכאיות, אבל הרעיונות מאחוריהן היו כל כך פשוטים להבנה, ליישום. כל כך אינטואיטיביים שהרגשתי שהנה, מצאתי את דרך ההורות שלי. שלנו.
מהכתוב בגב הספר הבנתי כי דרייקורס היה תלמיד של אחד, אלפרד אדלר.

אדלר.

אני מכירה את השם הזה. נתקלתי בסדנאות הורות, היתה איזו תכנית טלויזיה, לא משהו שבלט לי בסביבה.
אז המשכתי לקרוא, והתחלתי להבין שיש כאן משהו אחר. אלה לא רק כללי עשה ואל תעשה. לא רק התניות של "אם תעשי כך, יהיה כך". זה היה ספר על דרך חשיבה אחרת, תפיסת חיים אחרת. לא מצאתי ספרים נוספים בנושא והמשכתי בחיי כשהשם מדגדג לי מדי פעם.
במקביל ובלי כל קשר למר אדלר, התחלתי לקחת כל מיני קורסים של האוניברסיטה הפתוחה. משהו בקטנה,  קורס בסימסטר, תוך כדי עבודה במשרה מלאה, כי הנפש תמיד שמחה להרחבה.
השנים חלפו, לגדולה נולדה אחות, ומדי פעם עוד חזרתי לספר של דרייקורס, מציצה בפרק זה או אחר, ובכל פעם התפלאתי על הפשטות, על אופן הראיה המדוייק, הנכון ,השלם הזה שיש בתאוריה.
בשנת 2017, מעל עשור מאותה רכישה וכשמאחוריי תואר בהנדסה, התלבטתי מה ללמוד.הבנות (עד אז נולדה עוד אחת) גדלו ואני חיפשתי תחומי עניין חדשים, נוספים, אבל לא היה לי כל כיוון.
אז התפזרתי. התעניינתי בבלשנות, באוריינות, בסוציולוגיה, בהוראת מתמטיקה, בפיזיקה, במקרא, בכל תחום הפרא רפואי, בסיעוד. הייתי ממשיכה לבדוק עד היום לולא הנוכחי עצר אותי.
דיאטת לימודים, הוא חרץ. זה הדבר היחיד שיעזור לך להחליט. חצי שנה בלי לימודים. בכלל. לא נרשמת, לא בודקת, לא קוראת. רק חושבת עם עצמך מה את רוצה ללמוד.
חצי שנה מסוייטת.
הייתי בקריז, בכאבי גמילה. קראתי רק פרוזה ופנטזיה, בלי שום ספר עיון אחד לרפואה.
חצי שנה.
במהלך חצי השנה ההיא הדגדוג שהיה לי עם דרייקורס גבר. אולי בכל זאת? אולי אתחיל. רק קורס אחד באותו נוהל של קורס בסימסטר. אתחיל ואתקדם משם.
אז התחלתי.
והמשכתי.
ולקחתי עוד קורס, ועוד אחד, ועוד שניים, והנה אני מסיימת, מגיעה לשלב הפרקטיקום. הלימודים מילאו אותי, הרחיבו את ליבי, אופקיי, נשמתי. תוך כדי לימודים הבנתי שוב ושוב עד כמה אינטואיטיבית התאוריה. עד כמה אפשרית ליישום, עד כמה יש בה כח לשפר מערכות יחסים בבית ומחוצה לו.
אז אדלר.
והנה אני כאן. עבורכן ועבורכם.
כי זאת לא רק הדרכת הורים. זאת דרך חיים. 

שתף מאמר
אולי תרצו לקרוא גם
The Butterfly Button
דילוג לתוכן